גזר דין בתיק ת"פ 5563-08-11

1.         הנאשם, מוחמד כאמל רישק, הורשע ביום 12.1.12 בגדרי כתב אישום מתוקן לצורך הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 + 382(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

2.         על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 12.6.11, לאחר עימות טלפוני בינו לבין המתלונן, הגיע הנאשם יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה למקום עבודתו של המתלונן, באכסניה בירושלים. אחד האחרים שאל עובד של האכסניה שהיה במקום היכן המתלונן ונענה כי הוא כבר עזב את המקום. בשלב זה, זיהה הנאשם את המתלונן, ניגש אליו ולחץ את ידו.

3.         האחרים הגיעו למקום, שבו עמדו הנאשם והמתלונן והחלו להכות את המתלונן בכל חלקי גופו. הנאשם נתן למתלונן אגרוף בפניו. כתוצאה מן המכות שספג המתלונן מן האחרים, נגרם לו שבר באחת מחוליות עמוד השדרה והוא אושפז ל-3 ימים.

4.         בכתב האישום המקורי שהוגש נגד הנאשם צויינה זיקה ישירה בין הצבעה על הנאשם לעבר המתלונן, לבין תקיפתו בידי האחרים וכן נאמר שם כי הנאשם היכה את המתלונן באגרופים לפניו, בלשון רבים. עובדות אלה נמחקו במסגרת כתב האישום המתוקן. עוד יצויין, כי כתב האישום המקורי יצר זיקה בין המכות שספג המתלונן, גם מן הנאשם, לבין השבר שנגרם למתלונן בעמוד השדרה וגם עובדה זו נמחקה במסגרת כתב האישום המתוקן. לא זו אף זו, במסגרת כתב האישום המתוקן נמחקו העבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע וכן עבירה של איומים שיוחסו במסגרתו לנאשם. יצויין, כי האשמתו של הנאשם בגדר כתב האישום המתוקן, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 בצירוף 335(א)(2) ו-29(ב) לחוק, היא זו שהביאה להגשת כתב האישום המקורי לבית המשפט המחוזי, ולא לבית משפט השלום.

5.         על פי תסקיר שירות המבחן, שהוגש לבית המשפט ביום 7.3.12, עולה כי הנאשם שהוא כבן 20, הוא בן למשפחת מוצא המונה זוג הורים ו-8 ילדים בגילאי 20-37 כשהנאשם הוא הצעיר מביניהם. הוריו של הנאשם הגיבו קשה למעורבותו באירוע, עוד בטרם נעצר וכתוצאה מכך עזב הנאשם את בית הוריו למשך 3 שבועות ושהה בבית חבר. במהלך אותה תקופה, יזם אביו, ללא ידיעתו, "סולחה" עם המתלונן שבמסגרתה שולם לו, לדבריו, פיצוי של 6,000 דינר, עובדה שהמאשימה אינה חולקת עליה.

6.         בעת מעצרו, היה הנאשם תלמיד כיתה י"ב ובמקביל ללימודי הבגרות עבד במשק בית באכסניית הנוער, מקום ביצוע העבירה. כיום ובין היתר עקב מעצרו, הנאשם מובטל. שירות המבחן מעריך, כי הנאשם לוקח אחריות חלקית למעורבותו בעבירה ומנסה להמעיט מחלקו בה וכן מכחיש כי הגיע למקום ביצוע העבירה יחד עם אנשים אחרים. שירות המבחן גם מאפיין את הנאשם כבעל קווי אישיות ילדותיים המתבטאים בקושי להעריך את ההשלכות של מעשיו ולהתמודד עם מצבים הנחזים על ידו כמאיימים, שאז הוא עלול להגיב בצורה אימפולסיבית.

7.         עוד מעריך שירות המבחן כי בנסיבות העבירה הנדונה, יש צורך בעונש מוחשי ומרתיע שיעמיד לנאשם גבולות ברורים ויבהיר לו את חומרת מעשיו. יחד עם זאת, לאור גילו הצעיר ולאור העובדה כי זו עבירתו הראשונה וכן לנוכח תפקודו הנורמטיבי, בדרך כלל, ממליץ השירות, על הטלת עונש שירוצה בעבודות שירות לצד הטלת עונש מאסר על תנאי לתקופה משמעותית.

8.         במסגרת הסכמות הצדדים, גם הוזמנה בעניינו של הנאשם חוות דעת של הממונה על עבודות השירות, אשר קבעה כי הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות והמליצה על הצבתו, לצורך ביצוע העבודות, במשטרת ישראל מרחב מוריה, בירושלים.

9.         יצויין, כי במסגרת הסדר הטיעון, שבגדרו תוקן כתב האישום, הסכימו הצדדים, לעניין העונש, כי המאשימה תבקש להשית על הנאשם עונש של 3 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ואילו הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו.

10.       ב"כ המאשימה, בטיעוניו, ביקש להדגיש את חומרת מעשיו של הנאשם ואת חומרת תוצאותיו של האירוע ובשל כך ביקש להטיל עליו את עונש עבודות השירות ברף העליון של ההסדר. ב"כ הנאשם, מנגד, ביקש להדגיש את הפער המשמעותי בין כתב האישום המקורי לבין כתב האישום המתוקן. לדבריו, הערכת שירות המבחן לגבי קבלת האחריות החלקית מצידו של הנאשם, נבעה מכך, שבעת הראיון עם הנאשם, היה מונח בפני קצינת המבחן רק כתב האישום המקורי והחמור ואילו כתב האישום המתוקן והמקל הוצג לשירות על ידי ב"כ הנאשם, רק לאחר הראיון. עוד ביקש לציין את ה"סולחה" שנעשתה עם המתלונן, את גילו הצעיר של הנאשם, את עברו הנקי, את רקעו הנורמטיבי וכן את רצונו להשלים את בחינות הבגרות ולהשתלב כאדם מועיל לחברה. ב"כ הנאשם גם ביקש להדגיש כי הנאשם הגיע לאכסניה, כדי לערוך "סולחה" עם המתלונן ולחיצת היד המתוארת בכתב האישום, מחזקת טיעון זה.

11.       אכן, קיים פער משמעותי בין כתב האישום המקורי שהוגש על ידי המאשימה לבין כתב האישום המתוקן שבגדרו הורשע הנאשם. יחד עם זאת, הנאשם הורשע בעבירת אלימות שחומרתה מתבטאת, בין היתר, בעובדה שהנאשם תקף את המתלונן באגרוף, תוך כדי שהאחרים שהגיעו למקום היכו אותו בכל חלקי גופו. יצויין, כי במהלך האירוע היה המתלונן אחד מול רבים היה בדרכו לעזוב את המקום ואין טענה שהוא גילה תוקפנות פיזית או מילולית כלפי הנאשם או האחרים, שהיה בה כדי לעורר את התקיפה הבריונית והאלימה כלפיו. לצערנו, התופעה של "יישוב סכסוכים" באמצעות אלימות היא תופעה נפוצה בחברתנו, שיש לעוקרה מן השורש. זאת, בין היתר, באמצעות ענישה מחמירה של המורשעים בעבירות מסוג זה. בעניין זה, יש לתת עדיפות לשיקולי הגמול וההרתעה, אל מול שיקולי השיקום ותיקונו של העבריין וזאת על מנת להבהיר למי שמשתמש באלימות, כדי "ליישב" סכסוכים, כי בנוסף לפסול המוסרי שבמעשה, יש לכך גם "תג מחיר" עונשי.

12.       לאור כל האמור ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לקולה ולחומרה וכן את הסכמת הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         שלושה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות. מתקופה זו ינוכו 7 ימי מעצרו בפועל של הנאשם. הנאשם יתייצב לביצוע עבודות השירות, ביום 31.7.12 בשעה 08:00, במשרדי הממונה על עבודות השירות במפקדת מחוז דרום, בבאר שבע.

ב.         שישה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירת אלימות מסוג פשע.

ג.          בשל הסולחה שנעשתה עם המתלונן והפיצוי שניתן לו במסגרתה, אינני מוצא לנכון לפסוק למתלונן פיצוי כספי.

ד.         ההפקדה בסך 2,000 ש"ח, שהפקיד הנאשם, תוחזר לו.

ה.         תנאי שחרורו של הנאשם בערובה בטלים.

13.       המזכירות תעביר העתק לממונה על עבודות השירות.

<#5#>